<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן כ"א</h1>
<h2>דף נט:</h2>
חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק מן הנקב והניח הגוי אצבעו בנקב כדי שלא יצא היין כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה. ושתחת הנקב מותר אף בשתיה. ויש מחמירין לאסור היין שתחת בשתיה לפי שהיין של מעלה מן הנקב עם היין שלמטה מן הנקב הוי יין ביין שאסור בשתיה ומותר בהנאה בר מדמי ההוא חמרא. והרשב"א ז"ל כתב אם יש שם ישראל שאיפשר לו להציל וקדם הגוי והניח כף ידו על הנקב [ועכב] את היין [מלצאת כל] שלמעלה מן הנקב אסור בהנאה ואת שלמטה ממנו אסור בשתיה אבל אם (הניח) [הכניס] אצבעו [תוך הנקב עד שנגע ביין] או החזיר העץ ועבר עד חלל החבית זה וזה אסורין בהנאה וי"א שאם היה קנה בנקב (שהיה) [שהיין] מקלח ממנו אפילו היין שעד הנקב מותר בהנאה כיון שלא נגע בפנים שאע"פ שכל היין יצא מדרך (הנקב) [הקנה] מ"מ אין למעלה עקור מלצאת ואין מתנדנד רק אותו שכנגד הקנה. ואם הוציא הברזא מן הקנה ולא החזירה אין לחוש לאסור מה שבחבית והוא שלא תהיה הברזא ארוכה שלא תצא חוץ לנקב הקנה ולא נדנד היין בהוציאו אותה.
<h2>דף ס:</h2>
גוי שנפל לבור והעלוהו משם מת. או שמדד היין כמה יש בו. או התיז את הזבוב או את הצרעה מעליו ביד או בקנה או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת כדי שתנוח הרתיחה או שנטל חבית וזרקה בחמתו (בכל אל) [לבור] היין מותר בהנאה. ואם נפל לבור והעלוהו משם חי אסור בהנאה וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל.
